הסכם אי תחרות – Non competition Agreement

הסכם אי תחרות או סעיף אי תחרות יכולים להופיע בחוזה עבודה בין חברת סטארט-אפ לעובד, בהסכם התקשרות או ייעוץ עם פרילנסר למתן שירותים –Service agreement, בהסכם מייסדים בין היזמים Founders agreement ועוד. מטרתו של סעיף או הסכם של אי תחרות הינו להגביל את אחד מהצדדים לעסוק באותו נושא ולחשוף מידע רגיש, אם מבחינת פיתוח טכנולוגי (סודות מסחריים, קוד תוכנה) או שיווק ופיתוח עסקי (רשימת לקוחות, חומרים שיווקיים ומצגות). סעיף האי תחרות תקף בתקופת עבודתו עם אותה חברה וכן בתקופת צינון שלאחר סיום ההתקשרות. הרבה חברות נוהגות להכניס סעיפי אי תחרות בצדק מכיוון שהן לא מעוניינות שאותו גורם שקיבל מידע עסקי/טכנולוגי והפסיק את פעילותו בחברה יוכל לחשוף את אותו מידע לגורמים מתחרים או אף יקים חברה מתחרה משלו. זה יכול להיות שותף/בעל מניות או עובד/יועץ שהתפטר או פוטר. תקופת הצינון אחרי סיום ההתקשרות יכולה להשתנות ונתונה למשא ומתן, אם זה עובד בד"כ מינימום שנה אחת, אם זה שותף יכול להגיע גם לחמש שנים.

כפי שציינו באחד המקרים במסגרת הסכם עבודה ניתן להכניס סעיף אשר אוסר על עובד שעזב את מקום העבודה בין אם התפטר ממקום העבודה או פוטר להתחרות בעסקים של החברה בהתאם למגבלות שיגדירו שני הצדדים. בעת ניסוח ההסכם יש להקפיד ולנסח הסכם אי תחרות מסודר שיתאים לשני הצדדים. קרו מקרים בעבר בהם בתי המשפט נאלצו לפסוק על ביטול סעיפים בשל הגבלות חריגות. אפשר לציין כי ההסכם יגביל את אחד השותפים לקיים פעילות מתחרה במשך תקופה מסוימת ותחול גם על אזורים גיאוגרפיים. בעת בחינת בית המשפט את ההסכם בית המשפט יגבש מספר טיעונים לצורך ההחלטה הנסמכים על מידת ההגבלה של חופש  העיסוק, חופש ההתקשרות בין שני הצדדים וכן אינטרס הציבור.

עוד הסכם המתקשר לנושא האי תחרות הינו הסכם סודיות לסטארט–אפ שחברות נוהגות להחתים חברות אחרות איתם הם במגעים לשת"פ מסוים או עובדים/פרילנסרים המספקים שירותים לחברה.