באמצעות Ettorney ניתן להכין הסכם סודיות שמותאם למערכת היחסים ולמידע שצפוי להיחשף, במקום להשתמש במסמך סודיות כללי שאינו יודע מהו המידע שעליו צריך להגן, מי יקבל אותו ולאיזו מטרה.

NDA – מה זה ומה ההסכם אמור לעשות?

NDA הוא חוזה שמגדיר כיצד ניתן להשתמש במידע סודי שנחשף במסגרת מערכת יחסים מסוימת.

הסכם שימושי אינו צריך לומר רק ש"הצדדים מתחייבים לשמור על סודיות".

הוא צריך לענות לפחות על מספר שאלות בסיסיות:

מהו המידע שמוגן?

מי מוסר את המידע?

מי רשאי לקבל אותו?

לאיזו מטרה מותר להשתמש בו?

האם ניתן להעביר אותו לעובדים, יועצים או ספקים?

כמה זמן חובת הסודיות נמשכת?

ומה צריך לעשות עם המידע כאשר ההתקשרות מסתיימת?

ההסכם יכול גם להגדיר אילו סוגי מידע אינם נחשבים סודיים, למשל מידע שכבר היה פומבי או מידע שהצד המקבל יכול להראות שהיה בידיו כדין עוד לפני החשיפה.

ככל שההגדרות ברורות יותר, קל יותר לכל צד להבין מה מותר ומה אסור לעשות במידע.

מה נחשב מידע סודי?

ההגדרה צריכה להתאים לעסק ולמערכת היחסים הספציפית.

מידע סודי יכול לכלול, בהתאם לנסיבות:

מידע טכנולוגי וקוד;

תכניות מוצר ופיתוח;

שיטות עבודה;

תמחור ומודלים כלכליים;

מידע על לקוחות וספקים;

נתוני מכירות;

תחזיות ותכניות עסקיות;

מידע על עסקאות מתוכננות;

אסטרטגיה שיווקית;

מסמכים פנימיים;

מחקר ופיתוח;

ומידע פיננסי שאינו פומבי.

לא כל מידע שהחברה מכנה "סודי" הופך אוטומטית לסוד מסחרי מבחינה משפטית.

סוד מסחרי נבחן גם לפי אופי המידע, העובדה שאינו נחלת הכלל, היתרון העסקי שהסודיות שלו יוצרת והצעדים שננקטים בפועל כדי לשמור עליו.

לכן הסכם סודיות הוא חלק ממערכת ההגנה על מידע – לא תחליף להתנהלות אמיתית של העסק ששומר על המידע שלו.

הסכם סודיות חד־צדדי או הדדי?

יש שני מבנים נפוצים של הסכמי NDA.

הסכם סודיות חד־צדדי

מתאים כאשר צד אחד הוא בעיקר מי שחושף את המידע והצד השני מקבל אותו.

לדוגמה, חברה שמעבירה לספק חיצוני מידע על מערכת פנימית, או יזם שחושף מידע מסוים ליועץ.

במצב כזה חובת הסודיות המרכזית חלה על הצד שמקבל את המידע.

הסכם סודיות הדדי – Mutual NDA

מתאים כאשר שני הצדדים צפויים לחשוף זה בפני זה מידע רגיש.

לדוגמה, שתי חברות שבוחנות שיתוף פעולה ומחליפות מידע על מוצרים, תמחור, לקוחות או טכנולוגיה.

במצב כזה כל צד הוא גם מוסר מידע וגם מקבל מידע ולכן החובות פועלות לשני הכיוונים.

אין יתרון אוטומטי להסכם סודיות דו־צדדי. אם רק צד אחד חושף מידע, אין צורך ליצור באופן מלאכותי התחייבויות הדדיות.

הבחירה צריכה להיעשות לפי אופן החשיפה בפועל ולא לפי נוסח NDA שנמצא במקרה ברשת.

למה חשוב להגדיר את מטרת החשיפה?

אחד הסעיפים החשובים במסמך סודיות הוא מטרת השימוש במידע.

נניח שחברה מעבירה לספק מידע על הלקוחות שלה רק כדי שיוכל להעריך הצעת מחיר לפרויקט.

גם אם הספק אינו מפרסם את המידע ואינו מעביר אותו לצד שלישי, אין פירוש הדבר שמותר לו להשתמש בנתונים כדי לפנות לאותם לקוחות בעצמו.

לכן ניתן להגביל את השימוש במידע למטרה מסוימת – למשל:

בחינת עסקה;

בדיקת שיתוף פעולה;

הכנת הצעת מחיר;

ביצוע פרויקט;

או מתן שירות מוגדר.

כך ההסכם אינו עוסק רק בשאלה "למי גילית את המידע?", אלא גם בשאלה "מה עשית איתו?".

למי מותר להעביר מידע סודי?

בעסקה אמיתית, האדם שמקבל את המידע אינו תמיד היחיד שצריך לראות אותו.

חברה שבוחנת השקעה יכולה להזדקק לעורך הדין ולרואה החשבון שלה.

ספק יכול להזדקק לעובדים מסוימים לצורך ביצוע העבודה.

לכן במקום לקבוע איסור גורף שאינו מאפשר לצד השני לפעול, אפשר להגדיר מי רשאי לקבל את המידע ובאילו תנאים.

לדוגמה, ניתן להגביל את החשיפה לאנשים שצריכים את המידע לצורך המטרה שהוגדרה ולדרוש שגם הם יהיו כפופים לחובת סודיות מתאימה.

כך ניתן לאפשר את הפעילות העסקית בלי לאבד שליטה על המידע.

אילו חריגים מקובל להגדיר בהסכם NDA?

הסכם סודיות אינו אמור להפוך מידע ציבורי למידע סודי רק משום שהוא מופיע בהסכם.

לכן נהוג לבחון חריגים מתאימים.

לדוגמה, מידע עשוי להיות מוחרג כאשר הוא:

היה פומבי כבר במועד החשיפה;

הפך לפומבי שלא כתוצאה מהפרת ההסכם;

היה כבר בידי הצד המקבל כדין;

התקבל כדין ממקור אחר;

או פותח באופן עצמאי ללא שימוש במידע הסודי.

יכול להיות גם מצב שבו צד נדרש לחשוף מידע מכוח חוק, צו או דרישה של רשות מוסמכת.

במצבים כאלה ניתן להסדיר בהסכם, ככל שהדבר אפשרי, מתן הודעה לצד שמסר את המידע והגבלת החשיפה רק להיקף שנדרש.

לכמה זמן הסכם סודיות תקף?

אין תקופה אחת שמתאימה לכל NDA.

צריך להבחין בין תקופת מערכת היחסים לבין משך חובת הסודיות.

לדוגמה, הצדדים יכולים לבחון שיתוף פעולה במשך שלושה חודשים, אבל אין היגיון שכל המידע הרגיש יהפוך מיד לחופשי לשימוש ביום שבו הדיונים מסתיימים.

לכן חובת הסודיות יכולה להמשיך גם לאחר סיום ההתקשרות.

משך התקופה צריך להתאים למידע.

מידע מסוים מאבד את ערכו המסחרי לאחר מספר שנים, בעוד מידע אחר יכול להישאר רגיש במשך תקופה ארוכה כל עוד הוא באמת נשמר בסוד.

לכן לא מומלץ לקחת מתוך תבנית תקופה של "5 שנים", "10 שנים" או "ללא הגבלת זמן" בלי לבדוק אם היא מתאימה למידע שעליו מבקשים להגן.

מה קורה למידע בסיום ההתקשרות?

כדאי לקבוע מה נעשה במסמכים ובקבצים כאשר אין עוד צורך בהם.

בהתאם לסוג מערכת היחסים ניתן לדרוש:

החזרת מסמכים;

מחיקת קבצים;

השמדת עותקים;

או הפסקת שימוש במידע.

במערכות מחשוב מורכבות לא תמיד ניתן להבטיח שכל עותק שנמצא בגיבוי טכני יימחק מיד, ולכן כדאי שהמנגנון יהיה גם מעשי ולא רק גורף.

המטרה היא למנוע מצב שבו פרויקט הסתיים לפני שנים, אבל הצד שקיבל את המידע ממשיך להחזיק תיקייה פעילה עם מידע עסקי רגיש שאין לו עוד צורך בו.

האם NDA מגן על רעיון?

לא באופן שבו לעיתים מציגים את הנושא.

חתימה על הסכם NDA יכולה ליצור התחייבויות חוזיות בנוגע למידע שנמסר במסגרת מערכת היחסים.

היא אינה הופכת כל רעיון שהוזכר בשיחה לנכס שנמצא אוטומטית בבעלות בלעדית של מי שהציג אותו.

גם השאלה האם מידע מסוים נחשב סוד מסחרי אינה נקבעת רק משום שהצדדים כתבו עליו "Confidential".

אם המיזם מבוסס על טכנולוגיה, מותג, קוד, המצאה או יצירה, צריך לבחון גם את כלי הקניין הרוחני המתאימים.

לדוגמה, שם מותג עשוי להצדיק רישום סימן מסחר, בעוד המצאה טכנולוגית יכולה לדרוש בחינה מסוג אחר.

NDA נועד בעיקר להגביל גילוי ושימוש במידע – הוא אינו תחליף לכל מערכת ההגנה על הקניין הרוחני של העסק.

הסכם סודיות וקניין רוחני הם לא אותו דבר

זו הבחנה חשובה במיוחד בעבודה עם ספק, מפתח או פרילנסר.

אפשר לקבוע שספק חייב לשמור בסוד את כל המידע שהוא מקבל מהחברה – ועדיין להשאיר לא ברור למי שייך המוצר שהוא יוצר במסגרת הפרויקט.

הסכם NDA מטפל בעיקר בגילוי ובשימוש במידע.

אם הצדדים רוצים לקבוע מי יהיה הבעלים של:

קוד;

עיצוב;

תוכן;

פיתוח;

המצאה;

מסמך;

או תוצר אחר,

צריך להסדיר גם את זכויות הקניין הרוחני.

לכן בהתקשרות שבה הצד השני גם יוצר משהו עבור העסק, לא מומלץ להסתפק רק בהסכם סודיות.

הסכם סודיות עם משקיע

יזמים רבים רוצים לקבל חתימה על NDA לפני הצגת המיזם למשקיע פוטנציאלי.

לעיתים הדבר מתאים, במיוחד כאשר עומדים לחשוף מידע טכנולוגי, מסחרי או עסקי רגיש.

עם זאת, אין להניח שכל משקיע יסכים לחתום על הסכם סודיות עוד לפני פגישה ראשונית.

משקיעים שבוחנים מספר רב של חברות עשויים להיחשף למיזמים דומים ולכן חלקם נמנעים מהתחייבויות רחבות בשלב מוקדם.

המשמעות אינה שצריך לחשוף מיד את כל המידע ללא הגנה.

ניתן לנהל את החשיפה בשלבים.

בפגישה ראשונית אפשר לעיתים להציג את העסק ואת ההזדמנות בלי להעביר את הקוד, רשימת הלקוחות, האלגוריתם או פרטים אחרים שהם לב הסוד העסקי.

מידע רגיש יותר ניתן לחשוף כאשר התהליך מתקדם ובהתאם למערכת היחסים שנוצרה.

הסכם סודיות לעובד

עובדים יכולים להיחשף במהלך עבודתם למידע פנימי משמעותי: לקוחות, מחירים, קוד, תכניות מוצר, ספקים, אסטרטגיה ומידע מסחרי נוסף.

לא תמיד צריך להחתים עובד גם על חוזה עבודה וגם על NDA נפרד.

ניתן להסדיר את חובת הסודיות כחלק מהסכם העבודה עצמו, ולעיתים זו הדרך הנכונה יותר משום שהסודיות היא רק אחת מתוך מכלול ההתחייבויות שבין העובד למעסיק.

הסכם סודיות לעובד כמסמך נפרד יכול להיות רלוונטי כאשר נדרש מנגנון ממוקד, כאשר העובד נחשף למידע עוד לפני תחילת העבודה או כאשר נסיבות ההתקשרות מצדיקות מסמך נוסף.

המטרה אינה להחתים עובדים על כמה שיותר מסמכים – אלא לוודא שההסכם שמסדיר את מערכת היחסים אכן מגן בצורה מתאימה על המידע שאליו העובד נחשף.

NDA עם פרילנסר, ספק או יצרן

אותו עיקרון חל גם על ספקים חיצוניים.

עם פרילנסר או ספק ניתן לשלב סעיפי סודיות בתוך הסכם למתן שירותים.

לא תמיד צריך גם הסכם שירות מלא וגם NDA נפרד.

מסמך סודיות נפרד מתאים במיוחד כאשר צריך לחשוף מידע עוד לפני שהצדדים החליטו אם להתקשר, או כאשר נדרש מסמך ממוקד שמטפל בחשיפה בלבד.

לדוגמה, חברה שבוחנת עבודה עם יצרן עשויה להזדקק לחשוף מפרט מוצר, תכניות, תמחור או מידע טכנולוגי כבר בשלב הצעת המחיר.

במצב כזה ניתן להסדיר את החשיפה לפני שמתקבלת החלטה סופית אם אותו יצרן יבצע את העבודה.

אם ההתקשרות מתקדמת, ההסכם המסחרי המלא צריך להסדיר גם את יתר הנושאים – מחיר, תוצרים, קניין רוחני, אחריות ולוחות זמנים.

הסכם סודיות בין חברות

כאשר שתי חברות בוחנות שיתוף פעולה, עסקה או פיתוח משותף, שתיהן עשויות לחשוף מידע.

במקרה כזה ניתן לבחון Mutual NDA שבו כל חברה מתחייבת ביחס למידע שהיא מקבלת מהחברה האחרת.

עם זאת, גם הסכם סודיות בין חברות צריך להיות ממוקד.

צריך לדעת:

מה מטרת השיחות;

מי רשאי לקבל את המידע בכל חברה;

אילו חברות קשורות או יועצים יכולים להיחשף;

ואילו התחייבויות ממשיכות אם העסקה אינה יוצאת לפועל.

העובדה ששני הצדדים הם חברות אינה הופכת באופן אוטומטי כל NDA הדדי שמוצאים באינטרנט למתאים לעסקה ביניהם.

NDA בין מייסדים

מייסדים חושפים זה לזה מידע רגיש כבר בשלבים הראשונים של מיזם.

כאשר הצדדים עדיין רק בוחנים אפשרות לעבוד יחד ואין עדיין חברה או הסכם מייסדים, NDA יכול לשמש להסדרת החשיפה הראשונית.

לאחר שמחליטים להקים את המיזם יחד, בדרך כלל נדרש מסמך רחב יותר.

הסכם מייסדים יכול להסדיר בנוסף לסודיות גם:

מניות;

תפקידים;

קבלת החלטות;

השקעות;

קניין רוחני;

ומצב שבו אחד המייסדים עוזב.

לכן הסכם סודיות והסכם מייסדים אינם תחליפים.

האם צריך להוסיף סעיף אי־תחרות להסכם סודיות?

לא באופן אוטומטי.

סודיות ואי־תחרות הן שתי מגבלות שונות.

חובת סודיות עוסקת בשימוש ובגילוי של מידע מסוים.

סעיף אי־תחרות מנסה להגביל את האפשרות של אדם או עסק לעסוק בפעילות מתחרה.

העובדה ששני הנושאים מופיעים לעיתים באותו חוזה אינה אומרת שכל הסכם סודיות ואי־תחרות צריך לכלול איסור רחב על פעילות מתחרה.

צריך לבחון מהו האינטרס שעליו רוצים להגן ומהי המגבלה המתאימה.

במקרים רבים הגדרה טובה של המידע הסודי, מגבלות שימוש והסדרת הקניין הרוחני נותנות הגנה ממוקדת יותר מאיסור כללי על תחרות.

לכן גם כאן לא מומלץ לקחת "הסכם סודיות ואי תחרות" מוכן ולהניח שכל הסעיפים שבו מתאימים לעובד, ספק או שותף מסוים.

מה קורה במקרה של הפרת הסכם סודיות?

הפרת NDA יכולה ליצור אחריות חוזית, ובהתאם לנסיבות עשויות להיות רלוונטיות גם עילות משפטיות נוספות.

כאשר המידע עומד בדרישות של סוד מסחרי, יכולות להיות רלוונטיות גם ההגנות והעילות שקבועות בחוק עוולות מסחריות.

ההסכם יכול להסדיר גם את הסעדים שהצדדים מבקשים לקבוע במקרה של הפרה.

אין צורך להכניס באופן אוטומטי סכום פיצוי גבוה ואקראי רק כדי לגרום למסמך להיראות מרתיע.

מנגנון ההפרה צריך להתאים לערך המידע, למערכת היחסים ולנזק האפשרי.

חשוב גם לזכור שחוזה אינו מונע פיזית מאדם להעתיק קובץ.

ההסכם מגדיר את החובות המשפטיות, אבל העסק עצמו צריך לנקוט גם צעדים מעשיים כדי לשמור על המידע.

הסכם הוא רק חלק מהגנה על מידע

אם כל עובד מקבל גישה לכל המידע, קבצים רגישים נשמרים בקישור ציבורי וסיסמאות מועברות ללא בקרה, חתימה על NDA אינה פותרת את הבעיה.

עסק שמחזיק מידע משמעותי צריך לחשוב גם על:

הרשאות גישה;

הגבלת חשיפה לפי צורך;

אבטחת מידע;

ניהול סיסמאות;

סימון מסמכים רגישים;

ושליטה על העברת קבצים.

גם בדין הישראלי, ההגדרה של סוד מסחרי מתייחסת לכך שבעל המידע נוקט אמצעים סבירים כדי לשמור על סודיותו.

לכן ההסכם והמנגנונים התפעוליים צריכים לעבוד יחד.

הסכם סודיות לדוגמה – למה לא מומלץ להסתמך עליו?

חיפושים כמו "הסכם סודיות לדוגמה", "טופס NDA", "הסכם סודיות Word" או "הסכם סודיות PDF" מובילים למסמכים רבים שניתן להוריד.

כאשר באמת קיים מידע עסקי שחשוב להגן עליו, לא מומלץ להסתמך על נוסח כזה ולבצע בו רק החלפה של שמות הצדדים.

מסמך מוכן אינו יודע:

איזה מידע העסק באמת חושף;

האם צד אחד או שני הצדדים חושפים מידע;

מהי מטרת החשיפה;

אילו עובדים או יועצים צריכים לקבל גישה;

כמה זמן המידע נשאר רגיש;

האם קיימת גם יצירה של קניין רוחני;

ומה קורה אם מערכת היחסים אינה יוצאת לפועל.

טעות בהגדרת המידע או מטרת השימוש יכולה להיות משמעותית יותר מהיעדר סעיף משפטי כזה או אחר.

לדוגמה, NDA ארוך מאוד שלא הגדיר נכון מה מותר לספק לעשות עם המידע עשוי להעניק פחות הגנה ממסמך קצר יותר שנבנה סביב העסקה בפועל.

לכן ב-Ettorney ההסכם נבנה לפי הצדדים, המידע וההתקשרות – ולא על בסיס מסמך גנרי שמיועד לכל סוג של עסק.

איך מכינים הסכם NDA באמצעות Ettorney?

התהליך מתחיל בהבנת מערכת היחסים והמידע שצפוי לעבור בין הצדדים.

צריך לקבוע:

מי מוסר את המידע;

מי מקבל אותו;

האם מדובר ב-NDA חד־צדדי או הדדי;

מהי מטרת החשיפה;

איזה מידע צריך להגן עליו;

מי עוד רשאי לקבל גישה;

וכמה זמן נדרשת חובת הסודיות.

לאחר מכן ניתן להכין את ההסכם בהתאם למערכת היחסים.

בשירות המוצג כיום ב-Ettorney ניתן לבחור בין NDA חד־צדדי לבין הסכם סודיות הדדי, להכין את ההסכם גם באנגלית ולקבל ליווי של עורך דין במייל בנוגע להסכם ולסעיפיו.

לא מוצג כיום מחיר פעיל קבוע להזמנה אונליין, ולכן היקף השירות והתמחור צריכים להיבדק בהתאם למסלול השירות הרלוונטי.

שאלות נפוצות על הסכם סודיות NDA

מה זה NDA?

NDA הוא הסכם שמגדיר כיצד צד שמקבל מידע סודי רשאי להשתמש בו, למי הוא יכול להעביר אותו ומהן חובות הסודיות שחלוֹת עליו במהלך מערכת היחסים ולאחריה.

מה ההבדל בין NDA חד־צדדי ל-Mutual NDA?

ב-NDA חד־צדדי צד אחד הוא בעיקר מוסר המידע והצד השני מקבל אותו. ב-Mutual NDA שני הצדדים צפויים לחשוף מידע ולכן שניהם מקבלים על עצמם חובות מתאימות.

לכמה זמן הסכם סודיות תקף?

אין תקופה אחידה. אפשר לקבוע תקופת התקשרות אחת ותקופה אחרת לחובת הסודיות. משך ההגנה צריך להתאים לסוג המידע ולמשך הזמן שבו יש לו ערך וסודיות.

האם אפשר לעשות הסכם סודיות ללא הגבלת זמן?

ניתן לקבוע חובות ארוכות טווח, אך לא נכון לבחור אוטומטית תקופה בלתי מוגבלת רק משום שכך מופיע בתבנית. צריך להתאים את משך החובה לסוג המידע ולהתקשרות.

האם NDA מגן על רעיון?

הוא יכול להגביל שימוש וגילוי של מידע שנמסר במסגרת ההסכם, אבל אינו יוצר לבדו בעלות בלעדית על כל רעיון. הגנות של סוד מסחרי, פטנט, זכויות יוצרים או סימן מסחר נבחנות בנפרד.

האם חייבים NDA לפני פגישה עם משקיע?

לא תמיד. הדבר תלוי במידע שנחשף ובנכונות המשקיע לחתום. לעיתים נכון לנהל את החשיפה בשלבים ולא להעביר את המידע הרגיש ביותר בפגישה הראשונה.

האם עובד צריך הסכם סודיות נפרד?

לא בהכרח. ניתן להסדיר סודיות בתוך הסכם העבודה. NDA נפרד יכול להתאים כאשר נדרשת התחייבות ממוקדת או כאשר מידע נחשף עוד לפני תחילת ההעסקה.

האם NDA כולל גם בעלות על קניין רוחני?

לא בהכרח. חובת סודיות והעברת בעלות בקניין רוחני הן סוגיות שונות. אם נוצרים קוד, עיצוב, תוכן או פיתוחים, צריך לוודא שהבעלות בהם מוסדרת בנפרד.

האם כדאי להוסיף סעיף אי־תחרות להסכם NDA?

לא באופן אוטומטי. אי־תחרות וסודיות הן מגבלות שונות ויש לבחון האם קיימת הצדקה למגבלת התחרות ומהו האינטרס שעליו מבקשים להגן.

האם מומלץ להשתמש בהסכם סודיות לדוגמה או להורדה?

לא. כאשר מדובר במידע בעל ערך עסקי, ההסכם צריך להתאים למידע, לצדדים, למטרת החשיפה ולמערכת היחסים. נוסח גנרי עלול להגן על הדברים הלא נכונים או להשאיר ללא מענה דווקא את הסיכון המרכזי בעסקה.